החלטה בתיק רע"פ 2673/11

א.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת הבכירה אהד) מיום 20.3.11 בתיק עפ"ת 12940-02-11, שבגדרו נדחה ערעורה של המבקשת על חומרת העונש שגזר בית המשפט לתעבורה מרכז (השופטת הבכירה טאובר) בתיק 1189-10-10 מיום 10.10.10 וכן על החלטתו שלא לבטל את פסק הדין מיום 30.1.11. ענינה של הבקשה נהיגה ללא רשיון בתוקף והענישה עליה.

רקע והליכים

ב.        המבקשת הורשעה שלא בפניה, לאחר הזמנה כדין, בכך שנהגה ביום 16.8.10 שעה שרשיונה לא היה בתוקף יותר משנתיים, מאז אפריל 2008. בבית המשפט לתעבורה, בשל חומרת העבירה ובשים לב לעברה התעבורתי הכולל 17 הרשעות קודמות, הושתו עליה קנס בסך 1,500 ש"ח, פסילה בפועל מנהיגה למשך 6 חודשים וכן פסילה על תנאי למשך 6 חודשים. ביום 26.1.11 פנה בא כוחה של המבקשת לבית המשפט בבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדרה. בבקשה נטען, כי המבקשת סברה שהשוטר שעצר את רכבה הסתפק באזהרה, ועל כן לא ידעה כי זומנה למשפט. בית המשפט דחה את הבקשה, בציינו כי המבקשת הוזמנה כדין.

ג.        המבקשת עירערה לבית המשפט המחוזי על חומרת העונש שגזר עליה בית המשפט לתעבורה, וערעורה נדחה. בפסק דינו קבע בית המשפט, כי המבקשת הוזמנה כדין לדיון, שכן בדו"ח שנמסר לה לאחר שנעצר רכבה, ושעליו חתמה, צוין מפורשות כי הוזמנה לדיון ביום 10.10.10 בשעה 8:30. בשל עברה התעבורתי של המבקשת, קבע בית המשפט המחוזי, כי העונש שהושת עליה בבית המשפט לתעבורה אינו חורג ממתחם הסבירות, ועל כן אין להתערב בו.

הבקשה

ד.        בבקשה נטען, כי כיון שהמבקשת, עקב טעות ואי הבנה, לא הופיעה למשפטה, בית המשפט לתעבורה לא נתן דעתו לכך שלאחר האירוע נשוא בקשה זו המבקשת הוציאה רשיון נהיגה. בכך, כנטען, היה כדי להביא להפחתה בעונשה. על כן נאמר, כי שגה בית המשפט המחוזי משלא הקל בענישת המבקשת או החזיר את התיק לדיון בבית המשפט לתעבורה.

דיון והכרעה

ה.        לאחר עיון, אין בידי להיעתר לבקשה. הלכה היא כי בקשת רשות ערעור תינתן אך במקרים המעלים שאלה משפטית או ציבורית בעלות חשיבות (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, 128; רע"פ 924/08איל גוטליב נ' מדינת ישראל (30.3.08))). הדברים נכונים ביתר שאת כאשר מדובר, כבענייננו, בערעור על חומרת העונש בלבד (רע"פ 1174/97 רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)). לא מצאתי כי מקרה זה משתייך לאחד מהמקרים החריגים הללו. איני יכול להימנע מאמור, כי נתתי לבי, מאז החילותי לטפל זה לא כבר בבקשות רשות ערעור פליליות בגלגול שלישי, לכך שבא כוח המבקשת, העוסק בתחום זה, מרבה מאוד בבקשות רשות ערעור לבית משפט זה, תוך שהוא מציין, כמו בבקשה זו, כי ידועה לו ההלכה השיפוטית המצמצמת נושא זה. חרף אמירה זאת, מועלות לא אחת טענות, כמו במקרה זה, שברי כי אין בהן סיכוי ומקום ליום דיוני שלישי, מותרות שעומס בית המשפט העליון אינו יכול להתיר וגם אין לכך הצדקה, גם אין לכך אח ורע במדינות הים, אף לא בקירוב. ונזכור, כי המשמעות היא הפעלת מנגנון המזכירות, שלא לדבר על המלאכה השיפוטית וסביביה.

ו.        אף לגופם של דברים, אינני סבור שיש ממש בטענת המבקשת. הערכאות הקודמות קבעו - ואין על כך חולק - כי היא זומנה לדיון כדין בטופס שנמסר לה במעמד עצירת רכבה, שעליו היא חתמה (יצוין כי רק כחודש לאחר המקרה ב-14.9.10, הוציאה המבקשת רישיון למחצית שנה, עד 14.3.11, בו נאמר כי תנאי לרישיון קבוע הוא תשלום קנסות). לאחר שלא התייצבה לדיון וניתן פסק דין בהיעדרה, עתרה המבקשת לבטל את פסק הדין, כאמור. פסיקת בית המשפט לתעבורה כאשר הנאשם אינו מתיצב לדיון יסודה בסעיף 240(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, הקובע כך:

"בעבירות לפי פקודת התעבורה, או לפי פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970, שלא גרמו לתאונת דרכים שבה נחבל אדם חבלה של ממש, בעבירות שנקבעו כעבירות קנס או בעבירות לפי חיקוק אחר ששר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת קבע, יחולו סדרי דין אלה: ... נאשם שהוזמן ולא התייצב בבית המשפט בתחילת המשפט או בהמשכו, יראוהו כמודה בכל העובדות שנטענו בכתב האישום, זולת אם התייצב סניגור מטעמו."

כבר נאמר בבית משפט זה, כי "תכליתו של סעיף 240 לחסד"פ הינה יעול ההליך הפלילי בעבירות קלות" (רע"פ 9412/01 איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(6) 793, 799 - המשנה לנשיא אור). בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הנאשם תתקבל בהסתמך על התנאים בסעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי הקובע, כי בית המשפט יבטל את  פסק הדין "אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין". אין תנאי הסעיף מתקיימים בענייננו. קבלת טענת המבקשת לביטול פסק הדין שניתן שלא בפניה כי אי התיצבותה נבעה מאי הבנה, מלבד הספקנות לגביה כשלעצמה, יש בה כדי לאיין את סעיף 240(א)(1) ואת תכליתו; בתי המשפט לתעבורה עמוסים עבודה לעייפה, וקשה מאוד, מקום שנאשם זומן כדין, לאפשר באופן גורף וככלל הליכים מייגעים של הזמנה חוזרת על כל המשתמע. הניתן להעלות על הדעת כל אימת שיתקבל בבית משפט לתעבורה פסק דין בהיעדר, כי אם לא ישא חן בעיניו של נאשם שזומן כדין, יוכל לגלגל את הגלגל אחורנית, לנסות לבטל את פסק הדין שניתן בטענת אי הבנה, ולהתחיל את ההליך מראשיתו - חרף הזימון? זאת אין להלום ועל אפשרות זו להישמר למקרים נדירים (וראו גם רע"פ 8065/10 מלייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). על כן, אין להשיב את הדיון לבית המשפט לתעבורה או לנסות לפענח מה היה קובע, אילו התיצבה המבקשת למשפט ויידעה את בית המשפט כי רשיונה חודש. באשר לחומרת העונש לגופה, נוכח נסיעתה של המבקשת ללא רישיון בתוקף מעל לשנתיים ו-17 הרשעות תעבורה קודמות, העונש שהושת עליה אינו בלתי סביר. המבקשת טענה לקשיים כלכליים בתשלום הקנסות ומכאן גם אי החידוש. בכל הכבוד הראוי, ברי כי אין להלום זאת; הליך חידושו של רשיון נהיגה תכליתו, בין היתר, בטיחות ציבור הנוסעים, ושנתיים ללא רישיון יש בהן פוטנציאל לא טוב לעניין זה, ולא אכביר מלים.

ז.        אין מקום איפוא להיעתר לבקשה.

           ניתנה היום, ח' בניסן התשע"א (12.4.11).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    רח

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: